אם ייערך סקר בקרב הציבור בישראל, הרוב המכריע יטען בנחרצות כי הייצור התעשייתי בסין הוא המשתלם ביותר ליזם, ובמיוחד כשמדובר במצעים וכלי מיטה. (סדינים , שמיכות, ציפיות וכ”ו).
טענה זו מושרשת כה עמוק בתודעת היזם הישראלי, עד כי אינו טורח כמעט לבדוקה לעומק.
ואם כך לגבי כלל התעשייה, אז על אחת כמה וכמה בתעשיית מוצרי הטקסטיל והמצעים.
נכון??
לא נכון!!!
שינויים בתעשיית הטקסטיל בישראל
אמנם מאז סגירתה של מצבעת הבדים “נגב טקסטיל ” בשדרות, המצבעה האחרונה שפעלה בארץ, תעשיית הטקסטיל נפגעה קשות. התפתחות זו גרמה לתלותם הבלעדית של כל יצרני האופנה והטקסטיל לבית, ובעיקר יצרני המצעים, ביצרני הבדים בחו”ל, עם כל המגרעות והמעלות שבכך.
שינויים אלה גרמו אמנם להוזלה משמעותית במחירי הבדים, אך בדומה לייצור בסין, היקשו מאוד על אפשרויות ייצור בסדרות קטנות וייחודיות. היצרן הסיני ומקבילו הישראלי, רוכשים אותם חמרי גלם, באותם מחירים, ותחת אותם מגבלות. המרכיב העיקרי בתחרות בין הישראלי לסיני הוא בשכר העבודה. עלות שעת עבודה בישראל, כמעט כפולה מהעלות בסין, ולכן, לכאורה, כדאי יותר לייבא מסין.
בקביעה זו יש התעלמות מוחלטת מכלל המרכיבים שיש להביא בחשבון, שאת חלקם אפשר לכמת בכסף ( עלויות המימון , פיקוח ובקרה על הייצור במרחק אלפי קילומטרים מישראל , ומול ספקים שלא תמיד דוברים אנגלית , עמלות לסוכנים,הובלה לישראל, העלויות הדרקוניות של שחרור המטען בנמלי ישראל , מכס ,אגרות נמל, הובלה יבשתית ועוד ) , וחלקם , הגם שלא ניתנים לכימות בכסף, משפיעים נחרצות על ההחלטה אם לייצר בישראל או בסין.(אפשרת פיקוח על הייצור מקרוב,הכנסת שינויים נחוצים תוך כדי הייצור, ייצור בכמויות קטנות בהרבה מהנדרש בסין , ובמיוחד אפשרת הזמנות חוזרות באספקה מהירה).
בנוסף לעיל , אל לנו להתעלם מתמורות הייצור בכחול לבן של טקסטיל לשוק התעסוקה הישראלי , בעיקר באזורי פיתוח.
מנשה מולאים, בעל חברת “כותנה*כותנה בע”מ” , יצרן של מותגים מובילים בארץ בתחום הטקסטיל, (בגדים, מצעים,תיקי בד,כריות נוי , בובות וכן כל מה שאפשר לעשות עם בדים). עם ניסיון של למעלה מ-40 שנות ייצור בישראל, מציע את שרותיו בייצור קו ייחודי לכל יזם/מותג ישראלי.
